הסיפור של מטעמי בגדד
שלושה דורות, מטבח אחד, טעם שלא נשכח.
יש טעמים שמחזירים אותנו הביתה עוד לפני הביס הראשון. ריח שעולה מסיר, צליל של טיגון, או מראה של מנה מוכרת, ופתאום העבר מרגיש קרוב. הסיפור של מטעמי בגדד מתחיל במקום הזה, בחיבור שבין אוכל, משפחה וזיכרון.
שורשיו בבית המשפחתי אצל סבתא שמחה, שנולדה בעיראק, גדלה בבגדד וגידלה שם את משפחתה. ממנה עברה המסורת לבתה סועד, ומסועד לבתה אלינור. שלוש נשים, שלושה דורות, וטעם של בית שממשיך לחבר ביניהם.
כשחושבים על המטבח של פעם, לא זוכרים רק מה הוגש לשולחן. זוכרים את הציפייה, את הרגע שבו ריח הבישול מתפשט בבית, את המכסה שמתרומם לרגע ואת האדים שעולים מהסיר. עוד לפני שטועמים, הריח כבר מספר שמשהו טוב מתבשל. יש בחוויות הקטנות האלה משהו שנשאר איתנו הרבה אחרי שהארוחה נגמרת.
אצלנו, השם שממנו מתחיל הסיפור הוא שמחה. שמחה נולדה בעיראק, גדלה בבגדד וגידלה שם את משפחתה, והמתכונים שלימדה את בתה הם החוט שמחבר את המטבח ההוא אל מטעמי בגדד של היום. הדרך ארוכה, הדורות מתחלפים, אבל דרך האוכל אפשר להרגיש עד כמה העבר עדיין קרוב.
גם סועד נולדה בעיראק. בהמשך למדה מאמה שמחה את המתכונים המשפחתיים והמשיכה את המסורת. בתוך המעבר הזה מאם לבת יש הרבה יותר מרשימת מרכיבים, יש קשר בין שתי נשים, יש ידע שנשמר, ויש טעמים שמקבלים מקום גם בחייה של המשפחה בדור הבא.
כי מתכון משפחתי הוא לא רק תשובה לשאלה איך מכינים מנה. הוא גם הסיבה שטעם מסוים מוכר לנו כל כך. לפעמים די בכף אחת כדי להיזכר בארוחה, באדם אהוב או בתחושה שהייתה סביב השולחן. הזיכרון לא תמיד מגיע כסיפור שלם, לפעמים הוא רק ריח, טעם, וחיוך קטן של היכרות.
הקובה שנוצרת אחת אחת ביד, הממולאים, הסמבוסק והערוק, אלה מנות שיש להן נוכחות, ריח ואופי משלהן. יש את הרגע שלפני ההגשה, כשהתיאבון כבר מתעורר, ואת הביס הראשון, שבו כל הציפייה פוגשת את הטעם. זה הקסם של אוכל ביתי, הוא יכול להיות מוכר מאוד, ובכל זאת לרגש מחדש.
את המסורת הזו קיבלה אלינור מאמה סועד. אלינור, בתה של סועד ונכדתה של שמחה, למדה מסועד וממשיכה כיום את הדרך המשפחתית. כך נשמר הקשר בין שלושת הדורות, לא רק בסיפור שמספרים על העבר, אלא גם באוכל שמכינים בהווה.
במטעמי בגדד, העבר אינו נשאר רק זיכרון רחוק. יש לו מקום גם בארוחה של היום. בשביל מי שגדל על הטעמים האלה, זו יכולה להיות תחושה של חזרה למשהו אהוב ומוכר. ובשביל מי שפוגש אותם לראשונה, זו הזדמנות להכיר את המטבח העיראקי דרך סיפור משפחתי שעוד ממשיך להיכתב.
זה הלב של מטעמי בגדד, שמחה, סועד ואלינור. מתכונים שעוברים מאם לבת, טעמים שקושרים בין עבר להווה, ואוכל שמזכיר כמה זיכרונות יכולים להתעורר סביב שולחן אחד. שלושה דורות, טעם אחד.
